התלמוד הבבלי ( מסכת ברכות יז" עמוד א')- מלמד-" בעולם הבא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"
שואל רבי נחמן (בילקוטי מהור"ן)- "הלא צריך היה לכתוב ו'עטרותיהם על ראשיהם"- או במילים אחרות- מהבחינה התחבירית- ראוי לציין שאותו שכל נעלה מקומו מעל הראש.
אלא שהמדרש כתב-"בראשיהם"( ולא מעל ראשוהם).
רומז הוא לכך שהשכל הנעלה ביותר כרגע מקיף את ראשי הצדיקים- אולם מקומו האופטימלי הוא פנימי- בלב.
כאשר המחשבה הראשית היא מתוך הלב פנימה- ניפתח השער אל השכל הנעלה וזוהי הרמה הגבוהה ביותר של החשיבה.
ספירת הכתר משלבת שני תפקידים- מצד אחד את השאיפה לקלוט את הידע הגבוה ביותר מהאין סוף- ומתוך ענווה וצניעות-מולו- משום שהידע מעולם אין לו סוף.
מהצד השני- הכתר בא מהשורש-כ'ת' ר'- פרושו בעיברית המקראית- המתנה וסבלנות- כשם שכתוב בספר איוב-"כתר לי זעיר"(איוב לו ב).
ידע זה משתלב בצורה מדוייקת עם תהליכים של עבודה רוחנית.
יש צורך לכולנו בתקופת צינון בין קליטה של הידע ברמה שכבר הושגה ובין ההתקדמות הבלתי ניגמרת לרמות נוספות.
ראשוינו עלולים להיות כמחסן אוטומטי המרסן אותנו ומונע מאיתנו ללכת רחוק ומהר מידי.
טיפוס וצמיחה רוחנית, מחייבים מידה של סבלנות- למען השגת הידע העליון- שבתוכינו פנימה.
ידע נירחב זה מצוי בלב.